בנה של אלה. נולד ביום י"ב בתשרי תשס"ג (18.9.2002) באשדוד. אח צעיר ליקטרינה וסבטלנה.
סטניסלב (סטס, סטסיק) גדל והתחנך באשדוד. ילד של בית, שקט וביישן, ממושמע ומכבד גבולות, יודע לבקש מבלי לדרוש ולהתלונן. בבית המשפחה התגוררו גם סבתו, גיסו ואחייניו.
למד בבית הספר היסודי "רתמים" ולאחר מכן בבית הספר השש-שנתי "מקיף ח'". את מיטב זמנו ומרצו השקיע בלימודים. "ילד אוהב, שקט ומופנם, ילד שתמיד מכבד את כולם. ילד נבון ועניו, נעים הליכות, טוב לב, בוגר ואחראי. המוטו שלך בחיים היה 'תחיה, תצחק ותאהב'", תיארה המחנכת שלו בתיכון.
סטניסלב בורך בדמיון עשיר ובתשוקה עזה לבנייה ולהרכבה, ועם תחביביו נמנו הרכבת פאזלים, בנייה בקוביות "לגו", קריאת ספרים והאזנה למוזיקה בסגנון "ראפ".
הודות לכושר הלמידה העצמית שלו ולכישרון לרכישת שפות, למד על בוריה את השפה הרוסית ושלט בה, ודיבר אנגלית ברמת שפת אם. באוטודידקטיות שאפיינה אותו פיתח גם את כישרון הציור שלו לאורך השנים, וציוריו המיוחדים שביטאו רגשות ואינטואיציה, שבו את לב רואיהם. כשבגר צייר לוחמים וחקק כתובות קעקע פרי עיצובו: צמד נמרים על חזהו וזוג עיניים בוכות על רגלו הימנית.
בשעות הפנאי שיחק בכדורסל ובכדורגל עם חבריו הטובים, שראו בו אח. הם זכו ברוגע ובשמחה שהשרה סביבו. צחוקו ונוכחותו הצליחו להרים את מצב רוחם, וסיפוריו סחפו אותם. בכל עת עמד לצידם לעזר והפיג את בדידותם. באחת משיחותיהם, כשדיברו על מורכבותם של בני אדם, אמר שיש כנראה אנשים שלא אוהבים אותו. על כך צחקו החברים ואמרו שזה לא ייתכן, שאין אנשים כאלה.
הקשר עם אימו ועם אחיותיו היה קרוב. הוא עזר להן, עשה כל שביכולתו כדי להקל עליהן, תמך ופרגן, נהג בנימוס ובנועם, השרה ביטחון והצחיק אותן בחוש ההומור המפותח שלו. "כשהיה נכנס לחדר, הוא הביא עימו נוכחות שאי אפשר היה להתעלם ממנה – אור ואנרגיה מיוחדת", כתבה סבטלנה אחותו. חיבור טוב היה לו עם אחייניו, והוא תמיד מצא זמן לשחק, לבלות ולצחוק עימם.
סטניסלב, עלם חמודות חביב על הבריות ויפה תואר עם חיוך מיוחד, בלט בטוב ליבו ובכוונותיו הטובות ונהג בצניעות ובכבוד כלפי כל אדם. "מצבור של נתינה ללא התחשבנות", תיארה אחותו. הוא ידע לזהות את הסיטואציה ולפעול בהתאם, הושיט יד למי שנזקק ונמנע מוויכוחים. בנחישות, ברצינות וביסודיות פעל להשגת מטרותיו והשלים כל משימה שנטל על עצמו, בכל תחום, בלי לחדול עד שווידא שבוצעה כראוי.
בתקופת התיכון החל להכין את עצמו לשירות קרבי, ואכן ביום 6.12.2021 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "להב" של עוצבת "סער מגולן" בחיל ההנדסה הקרבית.
לאחר מסלול הכשרת הלוחם בבית הספר להנדסה צבאית (בהל"ץ) יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) וחזר לפקד בחַיל בגדוד "אסף" של עוצבת "עקבות הברזל". כל משימה שהוטלה עליו ביצע בחפץ לב, על הצד הטוב ביותר ובחיוך, ושאף להמשיך לקצונה.
סטניסלב שימש מודל לחיקוי לפקודיו ועורר השראה בקרב המפקדים שלצידו. חייליו זכו במפקד אחראי ומסור, כזה שנשאר עימם בשבתות בבסיס גם כשהורשה לשוב לביתו. הוא דאג לביטחונם לפני ביטחונו שלו, ברגישות הטה להם אוזן קשבת ובאחוות לוחמים היה עבורם חבר אמת ולא רק מפקד.
מפקדיו התפעלו מאישיות ומיכולותיו, העריכו אותו וסמכו עליו. כתב עליו מפקד הפלוגה: "סטס הוא כל מה שמפקד חולם עליו. מפקד כיתה שמתפקד כמו מפקד מחלקה לכל דבר ועניין, בחור שלא יודע להגיד 'לא' ... אישיות נדירה של צניעות ומקצוענות".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו סוף השבוע בילה סטניסלב בחופשה בביתו, ובשבת לפני הצוהריים הוזעק עם יחידתו ליישובי מערב הנגב המותקפים.
אחרי ימי לחימה עברה היחידה אימונים, ועם תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה בשלהי חודש אוקטובר נכנסו לרצועה. לאימו, שביקשה כי ישתחרר משירות קרבי, אמר סטניסלב: "אם אני אצא מקרבי, מי יישאר להגן על המולדת?"
המשפט "מים שקטים חודרים עמוק" אפיין אותו בקשר עם משפחתו, וכך היה גם בתקופת המלחמה. מעולם לא התלונן בפני אימו או אחיותיו על קשיים או על עייפות, לא התגאה ולא התרברב על מעשי הגבורה שלו. בדרך כלל שלח אליהן הודעות טרם כניסתו לרצועת עזה, לעיתים רחוקות התקשר, אך לא שיתף אותן במה שעובר עליו במלחמה.
באפריל 2024 כינס את כל חבריו מבית הספר ומהשכונה ובילה איתם, בהמשך כינס את כל המשפחה ובשבת 8.6.2024 בילה בביתו עם משפחתו בפעם האחרונה.
בליל 15.6.2024 השתתף סטניסלב בלחימה מול מחבלים עם כוח מיחידתו וגדוד של חטיבת גבעתי בשכונת תל א-סולטאן בעיר רפיח שבדרום רצועת עזה. בפעולה המוצלחת נהרגו עשרות מחבלים.
בסיום הפעילות, בשעת בוקר מוקדמת, יצא כוח ההנדסה שמנה שמונה לוחמים ברכב משוריין מסוג נמר"ה (נגמ"ש מרכבה הנדסי) לכיוון מבנה שנועד להיות נקודת שהייה. במהלך הנסיעה נורה טיל נגד טנקים מסוג אר. פי. ג'י לעבר הרכב, שנפגע ועלה באש. כל שמונת הלוחמים נהרגו, בהם סטניסלב.
משפחתו מספרת כי במהלך המלחמה החל סטניסלב לכתוב ספר, אשר ככל הנראה נשרף בנמר"ה.
סמל ראשון סטניסלב קוסטרב נפל בקרב ביום ט' בסיוון תשפ"ד (15.6.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אם ושתי אחיות.
כתבה אחותו: "הוא הגיע לפה בתור ילד תמים ושקט, הפך לגבר אמיתי ועזב בתור גיבור ומלאך שממשיך לשמור עלינו מלמעלה".
להנצחתו עונדות אימו ואחותו תליון עם דמותו. הן סיפרו על התליון שאותו הכינו כדי לתת לסטניסלב ביום הולדת 22, ועליו חקוקים אריה שואג, מגן דוד וצמד חרבות. על המתנה המתוכננת נודע לו בטעות, סיפרו, והוא ציפה לכך בהתרגשות. לבקשתן, התליון הזה נקבר איתו.
כמה מקרובי משפחתו ומחבריו חקקו על רגלם הימנית את הקעקוע שהוא עיצב וקעקע על רגלו – זוג עיניים בוכות.
משפחתו של סטניסלב קיבלה בשמו את אות "אשדוד היפה 2025", אות כבוד הניתן לאנשים הבולטים בעשייתם למען הקהילה בעיר.
ביוזמה הנקראת "שישניצל בניר גלים", שבמסגרתה מתנדבים רבים מכינים ומחלקים שניצלים בחלה ללוחמים לקראת שבת, הוקדש יום התנדבות לזכר הנופלים בוגרי בית הספר השש-שנתי "מקיף ח'" באשדוד, בהם סטניסלב.
מהדורת יינות הושקה לזכרו, ועל התווית הודפסו תמונתו, איור דיוקנו והציטוט: "הכול טוב, אני מחפה עליך, תישאר לישון. בטח, אין בעיה, אני אעשה את זה. אחי, מה אתה דואג? הכול טוב".
מוקירי זכרו הדפיסו מדבקה עם תמונתו והכיתוב: "לא נשכח אותך לעולם".
באתר האינטרנט של החברה העירונית לתרבות הפנאי באשדוד ובאתר "סיפור חיי" הועלו דפים לזכרו, ובהם תיאור תולדות חייו, דברים לזכרו, ציורים שצייר, תמונות וסרטונים.
סטניסלב מונצח באנדרטת דרך הגבורה לחללי חיל ההנדסה בצומת חולדה ובאתר האינטרנט "גלעד לזכרם" של עמותת חיל ההנדסה.
תצוגת מפה